ברפואה ובפסיכולוגיה, הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות ( ADHD - Attention-Deficit and Hyperactivity Disorder) היא הפרעות הנובעת מהתפתחות פתולוגית של מערכת העצבים המרכזית ומקשה על האדם לשים לב את הגירוי הנכון - קשב, לשמור על תשומת לב זו למשך זמן סביר - ריכוז ולשמור על מידת פעלתנות שאינה מוגזמת - היפראקטיביות. הפרעה בעלת סימפטומים דומים להפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות, אך בלא סימפטומים מקבוצת ההיפראקטיביות נקראת הפרעת קשב וריכוז (ADD - Attention-Deficit Disorder).

הפרעת קשב יכולה לבוא לידי ביטוי בכל תחומי החיים. היא עלולה להפריע בלמידה, בעבודה, ביחסים בין אישיים, כולל בחיי הנישואים ובהורות ובפעילויות הטיפול העצמי. לבד מההפרעה של לקות זו עצמה לתפקוד, היא גם מפריעה לאדם עם לקויות נוירולוגיות אחרות (כגון דיסגרפיה, תסמונת טורט או אוטיזם) להתמודד עם לקויות אלו.

הפרעת קשב היא תופעה שכיחה, המוערכת כ- 5%-10% מהאוכלוסייה. עקב טבעה ההתפתחותי ברוב המקרים היא באה לידי ביטוי לראשונה בילדות, אך היא אינה חולפת עם ההתבגרות ומלווה את האדם לאורך חייו הבוגרים ‏[1].