דלקת מפרקים שיגרונית (באנגלית: rheumatoid arthritis או בקיצור RA; נקראת גם דלקת מפרקים שיגרונתית) היא מחלה כרונית אוטואימונית הפוגעת במפרקים וגורמת להריסתם ההדרגתית. דלקת מפרקים שיגרונית היא מחלה רב מערכתית הפוגעת ברקמות נוספות לאלו שבמפרקים.
הגורמים לדלקת מפרקים שיגרונית אינם ידועים אך ההנחה הרווחת כיום מייחסת לגורמים גנטיים שונים בשילוב השפעות סביבתיות, כמו זיהום נגיפי או עישון, יכולת להצית תגובת חיסון עצמי של הגוף נגד רקמת הקרום הסינוביאלי (סינוביה). התגובות הדלקתיות שמתחילות במפרקים, מתפשטות לרקמות נוספות מחוץ למפרקים, כמו עור, כלי דם, בלוטות רוק ודמעות, ריאות, קרום הלב, קרום הריאות והשרירים.
החולים סובלים מתסמינים שונים שבהופעתם שונות רבה. חלקם כלליים כמו חום, עייפות ותחושה רעה, וחלקם ייחודיים לאזורים שונים בגוף, כגון מפרקים נפוחים וכואבים (בעיקר בכפות הידיים), קשרירים שיגרוניים בעור, דלקת כלי דם, דלקת עיניים ועוד.
השונות בהופעת התסמינים מקשה על אבחון דלקת מפרקים שיגרונית והבדלתה ממחלות מפרקים אחרות. האבחון מתבצע בעזרת מגוון של בדיקות מעבדה התרות אחר סימני דלקת ונוגדנים עצמיים ייחודיים. מעת שאובחנה המחלה, הטיפול בה כולל שינוי באורח החיים המשפר את איכות חיי החולים, תרופות מדכאות דלקת וכאלו המשנות את מהלך המחלה בעזרת חסימת פעולת הנוגדנים העצמיים. במצבים חמורים מנותחים מפרקיהם של החולים לשם החלפתם או קיבועם.
דלקת מפרקים שיגרונית פוגעת בכאחוז אחד מכלל האוכלוסייה. נשים נפגעות פי שניים וחצי מגברים. המחלה עלולה להופיע בכל גיל אך הופעתה שכיחה יותר בגילאים 35 עד 50. תוחלת החיים של החולים מתקצרת בשלוש עד שבע שנים. לפחות עשרה אחוזים מהמאובחנים כחולים בדלקת מפרקים שיגרונית, יסבלו מנכות חמורה למרות הטיפול בהם.
