מחלת אלצהיימר (ובקצרה אלצהיימר) היא מחלה קשה ומתקדמת של מערכת העצבים המרכזית, הנפוצה בייחוד (אך לא רק) בקרב קשישים. היא מתבטאת בנוון איטי ומתמשך עד למוות של תאי העצב במוח. המחלה תוארה לראשונה ב-1906 על ידי החוקרים הגרמנים אלואיס אלצהיימר (Alois Alzheimer) ואמיל קרפלין (Emil Kraepelin).

באופן כללי, מחלת אלצהיימר מתאפיינת בירידה קוגניטיבית, כאשר בהתחלה בולטת בייחוד הפגיעה בזיכרון. עם הזמן נפגעים גם תפקודים עליונים אחרים של המוח כמו ההתמצאות, יכולת החשיבה והסקת המסקנות ועוד. עם המשך הנוון המוחי נפגעת גם הפעילות המוטורית של החולה כמו כושר ההליכה, נפגע כושר האכילה והשליטה על הסוגרים. בשלבים המתקדמים, החולה הוא חסר ישע הזקוק לעזרה בכל פעולותיו. סיבוכים שונים כמו מחלות זהומיות או פצעי לחץ, מביאים לבסוף למותו של חולה מחלת אלצהיימר.